יַהֲלוֹם הַתְּכֵלֶת
מה עושה התורקי המסתורי במשרדו של תדהר, ומהו יהלום התכלת האבוד שמביא את התורקים לפתוח במרדף בינלאומי ולגייס את הבלש המפורסם דוד תדהר לבלוש אחריו בפלשתינה א"י?
העלילה המפותלת שאינה מביישת שום סרט אקשן עטור התרחשויות אלימות, מביאה את קורותיהם של תדהר, שמוצג כעין שרלוק הולמס ארץ ישראלי, ושל שני עוזריו הנאמנים: ירמיהו הבלש בעל אלף התחפושות וסעדיה הנער המזרחי האסופי והקוצני. העלילה אומנם בלשית לפי כל חוקי הז'אנר, אבל בת בבת היא גם תיעוד אותנטי של החיים ביישוב, עד לרמה של סוגי סיגריות מאז (יה-חה-לי-לי), טכנולוגיות שכפול (הֶקְטוֹגרף), ותיאורי מקומות מדויקים למדיי בסביבת יפו כך שהיא נדמית לפעמים כפרק בסדרה תמונות יפואיות, במיוחד לאור הדיון ביחסי ערבים-יהודים באותה תקופה. זוהי גם הצצה לעברית היומיומית של אז, כשבטקסט משולבים ביטויי סלנג למכביר וצורות ביטוי שפסו מן העולם.
המסע אחר היהלום משרטט באותה הזדמנות גם את מפת יחסי הכוחות העולמית בכלל והמקומית בפרט, הרבה לפני שקראנו לה "המלחמה הקרה". האבן היא הודית במקורה, רכושו של מהרדג'ה הודי ששלט תחת קולניאליזם בריטי (כמו הקוהינור), ששילם באמצעותה לתורקים, אדוני הארץ לפני הבריטים. כעת ייתכן שהאבן נמצאת בידי הבולשביקים, אויבי המערב, המיוצג כאן על ידי ארגוני הבולשת של אנגליה ושל צרפת שמשתתפים במרדף וכמובן התורקים. בסופו של יום, תדהר נאות להשתתף במרדף מטעמים לאומיים, מה שמביא אותו לעבוד על המקרה ללא תמורה, כשהוא מצהיר שאינו "להוט אחרי הרווח." ושהוא "מקבל את העניין על עצמי, מפני שסוכני הקומאינטרן הם שונאי מולדתי ומסכנים אותה." להזכירכם השנה היא 1931.
אבל לאחר שתדהר מצא את היהלום והפקידו בידי התורקים, הוא משום מה הסתבך עם המהרדג'ה שהיה בעליה המקוריים. על כך בספר הבא: נקמת המהרדג'ה.
לילה שחור, אור לבן
הנשגב הגותי אינו שיאו של היפה, כמו שאנו תופסים אותו בטעות היום, אלא ההיפך שלו. זהו הרגש העז שאנו חווים בקו התפר שבין המפחיד והמהמם, רגש מענג שפרויד טוען שהוא מעבר לעיקרון של העונג הרגיל (מהיפה ומההרמוני). רגש כזה יכול להיווצר למול תופעות טבע סוערות, אבל הוא גם יכול להתעורר בשל יצירות ספרותיות או אמנותיות, ולמילה יש כוח מיוחד לעשות זאת.
לפניכם פרויקט מיוחד במינו שמשלב בספר אחד סיפורים קצרים, סקירה על פרשיות עבר ומבוא עיוני-פרשני, המגיש לקורא פנורמה רחבה של טעימות מהז'אנר הגותי. האסופה, שנוצרה בשיתוף עמותת יקום תרבות, כוללת מבחר סיפורים שהשתתפו בתחרויות ספרותיות שונות של העמותה, בעיקר מתחרות הסיפורים בהשראת אדגר אלן פו למבוגרים.
המחברים המשתתפים: אסף שוכרי-כהן, דן בורנשטיין, יאיר הדס, אלמוג ניסים, מור משרקי, יורי מור, אסף לנדו, עמרי חולון, נגה גולדמן ואלי אשד.
ערכה והקדימה מבוא: רקפת א. ידידיה.
מכאן ומכאן
התמוססות העולם הישן של יהדות מזרח אירופה, בתחילת המאה ה-20, מזמנת התמודדות אידאולוגית כמו גם גאוגרפית ליוצאי העיירות היהודיות. בספר זה, מעניק לנו ברנר דוח גלוי לב על קורותיה של העלייה השנייה, מפי המחבר "אובד עצות", המתלבט לא רק בנוגע למקום בעולם בו יש לבנות את החיים היהודיים החדשים, אלא גם באידאל היהודי החדש המתגבש ובאפשרות להגשמתו אל מול המציאות הקשה.
מסביב לנקודה
מה שמתחיל כרומן אידיאולוגי חברתי הופך לרומן פסיכולוגי קיומי, שתחילתו פער סטירי-אירוני בין גיבור שוחר טוב ועולם חברתי המונע על-ידי תודעה כוזבת וסיומו טרגדיה – כשהגיבור, המסרב להשתתף במשחקים חברתיים כוזבים, נדרס תחת מכבש לחצים של מציאות נפשית וחברתית רבת-סתירות. זהו תיאור של גיבור הנע מסביב לנקודה – אותו סדק בהווייתו, שהמבקש לרדת לפשרו או לאחותו, מגלה כי התהום עמוקה עד מאוד.
נצח יחסי
מצבים יומיומיים בנליים יותר ופחות. יש מי שהיה מעלה אותם לדרגה הירואית מלאת פאתוס. לא כאן. כאן הבנליות דווקא מוקצנת, עד כדי כך מוקצנת שהיא כבר מצחיקה ומוזרה ומאיימת אפילו ומעוררת מחשבה. ככה זה שלוקחים את הבנליות ומעבירים אותה דרך פריזמה של טירוף, של התמודדות עם טירוף, עם בעל, עם ילדים מתבגרים, עם תסכולים, עם הזמן שלא יחזור, מעמתים אמירות בנליות עם פתגמים שגורים, עם אלים מהמיתולוגיה היוונית. משחקים עם המילים. מעמידים הכול על הראש ואז הכול גם יותר פשוט וגם יותר חכם ויותר מחכים. כי אפשר לחיות ואפשר לחשוב למה אנחנו חיים. אולי מישהו אחר חי את החיים שלנו (בשיר 'דקרט', שמרפרר ל'בורחס ואני' של חורחה לואיס בורחס). האם צריכה להיות לנו תכלית כדי שנחיה ('לא שימושית'), אולי הכול בעצם מאוד פשוט ('שיר פשוט') ולא צריך לחפש מעל ומעבר. ובכל זאת, יש זיכרונות שצצים ומקבלים משמעות אחרת ('גיל ההתבגרות', למשל) ויש תהיות על מה שהיה יכול להיות ולא יהיה. בעצם, כל שאנו מנסים ולא תמיד מצליחים, זה לתקשר עם עצמנו ('שיעור מחול', 'כאן', לדוגמה). יש הרבה דרכים לתקשר עם עצמנו. סכיזופרניה זה מקרה פרטי, אבל בעצם, אמר סארטר, כולם מנוכרים מעצמם. הסכיזופרן כבר יודע שהוא כזה. יש מה ללמוד ממנו. (ר.א.י)
בספר 81 שירים המקובצים ב-11 שערים. הספר האלקטרוני כולל שער נוסף (יא) עם 9 שירי בונוס, שאינם נכללים במהדורת הדפוס.
ספר אפל
לכאורה זהו עוד ספר מתח המביא מקבץ של אירועים מוזרים, אך בעצם זהו ניסוי ספרותי מיוחד במינו שמנסה לבנות שפה תיאורית חדשה לז'אנר באמצעות היצמדות אדוקה לתיאור קר הניזון כלשונם מדוחות שהיו נכתבים על המצבים ועל האנשים המשתתפים בהם במעגלי התיעוד השונים הנפוצים בעולמנו, החל מדוחות משטרה וכלה בפרופילים במקומות עבודה. האם המתח יגבר? האם נבין כך טוב יותר את האירועים?
עובדות מהדמיון
האם ערבוב בין עובדות ודמיון הוא נחלתם הבלעדית של פגועי הנפש? סיפורה של של גיבורת הרומן שהפסיקה ליטול את התרופות האחראיות לשפיותה במהלך הריונה, אינו רק עדות לעולמו ולחוויותיו של מי שהחברה מגדירה כ"משוגע", אלא גם ראי המוצב בפני "הנורמליים", שבוחן, מפרק ולעיתים מערער אקסיומות מקובלות כמו נורמות חברתיות, הגבול הברור שבין אמת ואשליה ואפילו תקפות האמיתות "המדעיות".
עצבים
סיפור מסע פתלתל שסופו עלייה לארץ ישראל, המסופר על-ידי אדם חולה עצבים למאזין בן מושבה בהרי יהודה בשעת טיול בין ערביים, מייצג בעצם את חוקיות הקיום היהודי ההיסטורי. ה"עצבים" המופיעים תדיר בסיפור אינם מציינים רק מצב נפשי בעייתי, אלא גם טווח נרחב של רגישויות ויכולות חיוביים, ובאמצעותם ניתן לבחון לא רק סוגיות הנוגעות לנושא הציוני אלא גם שאלות עמוקות הנוגעות לתפיסת החיים בכלל.
קחו את היקר לי מכל
שמי שרה כוי, אני משוררת ואני גרה בביתי בחדרה עם אלוהים. הוא בא אליי לפני עשר שנים ונשאר. לא הייתה התגלות בומבסטית, פשוט יום אחד כבר היה אלוהים, כל יום, כל רגע. האם זה כיף לגור עם שותף כזה? לא יודעת. למשל אי אפשר להתפלל כי מתפללים למישהו רחוק וגדול, לא למי ששרוע בכורסה מול הטלוויזיה ועושה גרעפס. מצד שני, כיף לקרוא תנ"ך כי זה האלבום המשפחתי שלנו. "אתה זוכר איך הלכת לפנינו בתוך עמוד האש?" אני שואלת. והוא אומר "כן היו זמנים." "היית יפה שם במדבר," אני אומרת. והוא אומר "גם אתם הייתם עם יפה." יש בינינו גם רגעים קשים, הוא צדיק נורא ואני לא, וזה יוצר חיכוכים. למשל כשאני משקרת הוא מיד יודע. "זה לא מה שאני רואה בכליות ובלב," הוא אומר. הספר שלפניכם הוא יומן של חיינו המשותפים. לפעמים הוא דרמטי נורא ולפעמים מעלה חיוך, כי לגור עם אלוהים זה דבר כבד ורציני מאוד מאוד, אבל לפעמים, מה לעשות, זה קצת מצחיק.
205 מכתמים של שירה בפרוזה ב-6 שערים, שבהם היומיום הופך לשירה, והרגעים הקטנים, הצבעים, הטעמים והתחושות אולי מלמדים אותנו גם על דברים גדולים הרבה יותר.
רואים לו לכדור הארץ
האם פוליטיקאים רבי השפעה נשלטים בידי קבוצה אלמונית שלא מודעת לכוחה? איך ניתן להשתחרר בקלות וביעילות מצה"ל? בכמה שפות שלט מוחמד עלי ומאיזה כוכב הגיע אלינו? האם הכנת סלט ביתי תמנע את הפיגוע הבא? האם למספר גברים חסרי ניסיון תבוא הגאולה המיוחלת? מי באמת המציא את הגלגל?
על שאלות אלה ועל רבות אחרות תמצאו מענה בקובץ זה, שכולל נובלה וארבעה סיפורים קצרים, שבהם הכותבת אינה נרתעת מעיסוק בתכנים בוטים ואפילו בנושאים שהם בגדר טאבו וזאת בשפה ישירה וקולחת שאינה מותירה את הקורא אדיש. גיבורת הנובלה שהעניקה לספר את שמו היא דודו, שלה שם ואופי גבריים, המשתתפת בקבוצת טיפול יומית, ומעיזה לומר בגלוי כי כמו המלך, גם כדור הארץ הוא עירום. גיבורי הסיפורים האחרים הם לרוב גברים מעוררי חמלה והזדהות החולמים על שינוי. [אמיתי צמרת]
הסיפורים הנכללים בקובץ הם: למשתמט, מזל טוב!, אסטרונאוטית כחול לבן, יובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ.
הסיפורים למשתמט ויובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ עובדו על-ידי המחברת ליצירות קולנועיות, שאותן היא גם ביימה.