ממעמקים
אחרי שנפל מאגרא רמא לבירא עמיקתא, המחזאי המצליח אוסקר ויילד שנדון לשנתיים מאסר בגין הומוסקסואליות, בא חשבון עם עצמו, במישור האוטוביוגרפי ובמישור הרוחני, בחיבור מרתק שלמרות שנכתב כמכתב למאהבו לורד דאגלס, הבחינה הרוחנית של יכולת ההתמודדות של כל אדם עם נסיבות מעין אלו, מקנות ליצירה זו ערך ספרותי ואוניברסאלי. מכתב זה מובא לכם כאן בתרגומו העשיר והוותיק של דוד פרישמן, שאף הוסיף מבוא.
מניפהּ של לידי וינדרמיר
ליידי וינדרמיר – אריסטוקרטית יפה, אם צעירה ורעיה נערצת, מובלת בשל דבקותה הנלהבת בקוד מוסרי פוריטני נוקשה לסף התאבדות חברתית. לכאורה סיפור בנאלי מעולם המלודרמה, אך הדיאלוגים השנונים, תשובות המחץ, האפיגרמים והפרדוכסים החכמים, האופייניים כל כך לוויילד, הופכים את מניפהּ של לידי וינדרמיר לקומדיית מופת ולסטירה חריפה על ערכי המוסר של החברה הגבוהה בלונדון בשלהי התקופה הוויקטוריאנית.
מסביב לנקודה
מה שמתחיל כרומן אידיאולוגי חברתי הופך לרומן פסיכולוגי קיומי, שתחילתו פער סטירי-אירוני בין גיבור שוחר טוב ועולם חברתי המונע על-ידי תודעה כוזבת וסיומו טרגדיה – כשהגיבור, המסרב להשתתף במשחקים חברתיים כוזבים, נדרס תחת מכבש לחצים של מציאות נפשית וחברתית רבת-סתירות. זהו תיאור של גיבור הנע מסביב לנקודה – אותו סדק בהווייתו, שהמבקש לרדת לפשרו או לאחותו, מגלה כי התהום עמוקה עד מאוד.
עצבים
סיפור מסע פתלתל שסופו עלייה לארץ ישראל, המסופר על-ידי אדם חולה עצבים למאזין בן מושבה בהרי יהודה בשעת טיול בין ערביים, מייצג בעצם את חוקיות הקיום היהודי ההיסטורי. ה"עצבים" המופיעים תדיר בסיפור אינם מציינים רק מצב נפשי בעייתי, אלא גם טווח נרחב של רגישויות ויכולות חיוביים, ובאמצעותם ניתן לבחון לא רק סוגיות הנוגעות לנושא הציוני אלא גם שאלות עמוקות הנוגעות לתפיסת החיים בכלל.