קולות הוא מחזה המתכתב עם מחזות האבסורד ומשתמש בכלים פוסט-מודרניים, כשהוא שואל מאמנות הקולנוע ומערב בין ז'אנרים כמו הקומדיה הרומנטית והמותחן הפסיכולוגי, כדי לבנות ובה בעת לשבור את האשליה, בניסיון לומר משהו על העולם בו אנו חיים: עולם הכולל קולות בלתי פוסקים, שמשפיעים עלינו ומפעילים אותנו, החל מההורים, המורים, התרבות והדת וכלה בקולנוע, בטלוויזיה ובפרסומות.

קולות חוקר סיטואציה אנושית בסיסית: אנו סגורים מטאפורית בחדר שבו הדלת בעצם פתוחה, אך עירוב בין ספקות פנימיים וחיצוניים מונע מאתנו לפתוח את הדלת ולצאת. המחזה בוחן באופן מותח, משעשע ופילוסופי את הצורך ואת הקושי להגדיר זהות אישית למול הקולות החיצוניים ששולטים בנו. זהו סיפור על חיפוש עצמי ועל הניסיון לשמוע את הקול הפנימי, האותנטי, על-אף הרעש מבחוץ.

מהביקורת:

"לבלומנפלד יש נטיה לבנות ביצירותיה מבנים מרשימים רק כדי לגרום להם לקרוס בבת אחת. ואכן גם בהצגה המתח שנבנה בתוך החדר הסגור והפרנויות שמתפתחות בו כמעט עד כדי טירוף מתנפצים כולם ברגע מסעיר ומצחיק במיוחד שמנקז את הלחץ באלגנטיות מרשימה". איתי אילנאי, "סיפורים מהקופסה", ידיעות ת"א, 12.9.2014.

"ככל שהדברים מסתבכים, הסיטואציה מתחילה לתעתע על מוזרויותיה. משהו בה נעשה מופרך אך גם מאוד אנושי… קשה לבחון במחזה שכתבה מיכל בלומנפלד היכן נגמרת העמדת הפנים והיכן מתחילים החיים עצמם." אופיר הילל, "מלונדון עד י"ל פרץ: תיאטרון בשני 'קולות'", NRG, ‏11.1.2015.

"כאשר אתה נמצא במצב שאינך יכול להסביר לעצמך, אתה מושפע מכל דבר קטן כגון רעש, קולות לא מזוהים מוזרים ולא מוסברים, מוסיקה ועוד. יש הרבה דברים שקורים במקרה, אך אם אתה בלחץ, במתח, חושש או חושב יתר על המידה, כל אירוע, כל דבר קטן, אתה מייחס לא למקריות אלא אתה רואה בו רמז על מה שאתה חושב באותו רגע, על מה שאתה חווה. זאת הצגה שהיא מצד אחד משעשעת ומצחיקה אך מצד שני היא טעונה בהרבה חומר למחשבה וניתנת לפירושים רבים חלקם פילוסופיים. המחברת והבמאית הצליחו להחזיק את הקהל באי ודאות, במתח וענין כמעט עד סוף העלילה הבלתי נמנע ובעצם המצופה." אלי לאון, "קולות-מיכל בלומנפלד-תיאטרון הסימטה", אתר דעתון, 14.8.2015.

"I finally read it and enjoyed it very much. It has wit, sexiness and snappy dialogue and depth. And as a Rabbi and a Rabbi's son – I particularly appreciated the insights." Rabbi David Wolpe, SINAI Temple, LA.

"I found myself thinking of the show after and into the night, and enjoyed that it really is a thought provoking show. I really liked the concept and the twist" Maya Hagoel, Chairman, The Stage Theater

ההצגה קולות עלתה לראשונה ב-30.5.14 בתיאטרון הסמטה, במסגרת פסטיבל אביב ישראלי. צוות מקורי: בימוי ועריכה: מלכה מרין, עיצוב במה ותלבושות: מיכל יעקבי, עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין, מוסיקה: דניאל אזולאי, עיצוב פס קול: ערן אזולאי, מנהל הצגה: אוריה הירש. שחקנים: אתי קדוש – מירי, דניאל אזולאי – מוטי, יפתח קמינר – ראדק.

"כשאני שרה פה בכפר, כולם אומרים לי: שקט יסמין! יש מלחמה, במקום להגיד: שקט מלחמה, יסמין עכשיו שרה…"

בבניין מגורים ישן בשכונת סילואן מתגוררת משפחה פלסטינית – ג'מיל ושתי בנותיו יסמין ואימאן, המנהלות בביתן את מכון היופי "הטווס מסילוואן". בחדר הצדדי בביתם התנחלה שוש המקווה שיום יבוא וכל הבית יהיה שלה (היא גם חולמת להיות לאם למרות שהיא מתקשה למצוא בעל). בבניין סמוך מתגוררת אמל, אלמנה קשת יום, ובנה ת'אמר, נער אילם מוגבל בשכלו, המאוהב ביסמין.

תחת בתי השכונה מבצעת ארכיאולוגית בכירה, ד"ר אפרת סלע, חפירות שנועדו לחשוף את ממלכת דוד הקדומה השוכנת על-פי טענתה מתחת לבתי השכונה. את החפירות מממנת עמותת "ממלכת דוד" בניהולו הבלתי מתפשר של יורם פלד.

יסמין מבקשת להירשם ללימודי מוזיקה בפריז, אבל אחותה אימאן רואה בכך בריחה מאחריות ונטישת המאבק. גם אביהן מתנגד לכך בתוקף ולוקח את הכסף שאותו חסכה יסמין לצורך מימון נסיעתה. הנער האילם נחלץ לעזרתה ומסבך את המצב כשהוא פורץ למכוניתה של נעמה, צעירה תל-אביבית, שהגיעה באותו יום למקום כשברצונה לצלם בשם הנוסטלגיה את הבית בסילוואן בו התגוררה סבתה לפני 1948.

נעמה שאינה מצליחה למצוא את דרכה בשכונה נעזרת במיכאל, איש בטחון רווק ובודד, השומר בשעות היום על האתר הארכיאולוגי, שלהוט למצוא חן בעיני התל אביבית היפה.

סיפורנו מתחיל ביום בו מצליח ג'מיל, אביהן של הבנות ומנהיג מקומי, להשיג צו זמני להפסקת החפירות בשל הנזק הנגרם בעטיין לביתו. הצו הוא הישג תקדימי וג'מיל מאושר. יורם, יו"ר העמותה, אינו מתכוון להשלים עם החלטת בית המשפט ויוצא למאבק להפיכת ההחלטה על פיה. בעימות המתרחש בין שני הגברים, אדם אחד בבניין מוצא את מותו.

מכאן ואילך, מנסה כל אחת מהדמויות, בדרכה, לשחזר את פעולותיה באותו היום ואת השיקולים שהנחו אותה, ולשכנע את הקהל שידה לא הייתה במעל.

ובכל זאת, בסיפור הזה מישהו מת.

ההצגה הטווס מסילוואן הועלתה לראשונה בפסטיבל עכו לתאטרון אחר, סוכות 2012, והוצגה בבית פרטי בעיר העתיקה של עכו. בימוי: סיני פתר וחן אלון, מוסיקה: שוש רייזמן, עיצוב תפאורה ותלבושות: אשרף חנא, תאורה: עמיחי אלהרר, הפקה: שחר נאמן. משתתפים יוצרים בהפקה המקורית: דורי אנגל – יורם, ג'ורג' אסכנדר – ג'מיל / ת'אמר, דיויד בילנקה – מיכאל, רימא ג'ואברה – יסמין, פביאנה מיוחס – אמאל / אפרת, סמירה סרייה – אימאן, אורטל אבנעים – שוש / נעמה.

הרעיון ליצירת מחזה שיעיד על הסכנות האורבות למשפחות ולחיי הקהילה בסילוואן, תוך מטרה לעורר לפעולה, מקורו בעבודתה של ד״ר ג'ודי רוט.