עצבים/י

עצבים

סיפור מסע פתלתל שסופו עלייה לארץ ישראל, המסופר על-ידי אדם חולה עצבים למאזין בן מושבה בהרי יהודה בשעת טיול בין ערביים, מייצג בעצם את חוקיות הקיום היהודי ההיסטורי. ה"עצבים" המופיעים תדיר בסיפור אינם מציינים רק מצב נפשי בעייתי, אלא גם טווח נרחב של רגישויות ויכולות חיוביים, ובאמצעותם ניתן לבחון לא רק סוגיות הנוגעות לנושא הציוני אלא גם שאלות עמוקות הנוגעות לתפיסת החיים בכלל.

נקה
מבט מהיר
עטיפת הספר 'צמחים מטפסים' / מהדורת הדפוס - קדמי

צמחים מטפסים

שני חולים משותקים בתרדמת שוכבים בבית חולים שיקומי ומחוברים למכונות החייאה. הרופא מנסה למצוא פריצת דרך בחקר הבעיה הרפואית שלהם. החולה המשותק עמוס, שיכול למצמץ בלבד, שואף להכתיב את ספר זיכרונותיו ואילו שותפו לחדר, פיני, שאינו רוצה לשקוע בעולם הדמיון שלו, מגלה שיש לו "יכולות טלפתיות" ומטריד את עמוס עם תוכניות בריחה מטורפות. הרעיון האבסורדי "לברוח" במצב זה הופך לדרמה פיוטית.

נקה
מבט מהיר
קולות/מיכל בלומנפלד

קולות

חדר בבניין נטוש בלונדון. מירי מגיעה לאודישן לתפקיד בסרט. מוטי מגיע במיוחד מישראל כדי להופיע בפני ועדת קבלה לבית ספר לאמנות.
ההמתנה מתארכת, אבל אף אחד לא מגיע לקרוא להם. החדר ריק מלבד מיטת יחיד ורמקול שמשמיע קולות שונים ומשונים. הקולות מפעילים את מירי ומוטי ומשפיעים עליהם. הם מתחילים לחשוד שבמקום שלא מתקיימים אודישנים ושלא פועלת בו ועדת קבלה. המתח והחששות בנוגע להימצאותם יחד בחדר המסתורי גוברים, כשהם מתוודעים זה לסיפורה של זו.
האם הם בניסוי פסיכולוגי? האם הם בני ערובה של טרוריסטים? או שאולי הגורל, או אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו, בחרו להפגיש ביניהם? במהלך השהות המשותפת בחדר ועד לסוף המפתיע, הם לומדים משהו על עצמם, מגלים אחד את השנייה ואולי אפילו מתאהבים…
לקראת הסוף, מצטרפת דמות שלישית ויוצרת את סופו המפתיע של המחזה.

בספר כלולים בנוסף למחזה עצמו גם מאמרים מקדימים מאת הבימאית מלכה מרין, ליאורה שכטמן-בנימין וקארין אביבי ומשובצות בו 7 תמונות מההצגה.

מיכל בלומנפלד היתה מועמדת בקטגוריית מחזאי השנה על המחזה קולות בפרס "קיפוד הזהב" של תיאטרון הפרינג' הישראלי 2015.

נקה
מבט מהיר
עטיפת הספר 'קחו את היקר לי מכל'/שרה כוי

קחו את היקר לי מכל

שמי שרה כוי, אני משוררת ואני גרה בביתי בחדרה עם אלוהים. הוא בא אליי לפני עשר שנים ונשאר. לא הייתה התגלות בומבסטית, פשוט יום אחד כבר היה אלוהים, כל יום, כל רגע. האם זה כיף לגור עם שותף כזה? לא יודעת. למשל אי אפשר להתפלל כי מתפללים למישהו רחוק וגדול, לא למי ששרוע בכורסה מול הטלוויזיה ועושה גרעפס. מצד שני, כיף לקרוא תנ"ך כי זה האלבום המשפחתי שלנו. "אתה זוכר איך הלכת לפנינו בתוך עמוד האש?" אני שואלת. והוא אומר "כן היו זמנים." "היית יפה שם במדבר," אני אומרת. והוא אומר "גם אתם הייתם עם יפה." יש בינינו גם רגעים קשים, הוא צדיק נורא ואני לא, וזה יוצר חיכוכים. למשל כשאני משקרת הוא מיד יודע. "זה לא מה שאני רואה בכליות ובלב," הוא אומר. הספר שלפניכם הוא יומן של חיינו המשותפים. לפעמים הוא דרמטי נורא ולפעמים מעלה חיוך, כי לגור עם אלוהים זה דבר כבד ורציני מאוד מאוד, אבל לפעמים, מה לעשות, זה קצת מצחיק.

205 מכתמים של שירה בפרוזה ב-6 שערים, שבהם היומיום הופך לשירה, והרגעים הקטנים, הצבעים, הטעמים והתחושות אולי מלמדים אותנו גם על דברים גדולים הרבה יותר.

נקה
מבט מהיר
רואים לו לכדור הארץ/גליה אבן-חן

רואים לו לכדור הארץ

האם פוליטיקאים רבי השפעה נשלטים בידי קבוצה אלמונית שלא מודעת לכוחה? איך ניתן להשתחרר בקלות וביעילות מצה"ל? בכמה שפות שלט מוחמד עלי ומאיזה כוכב הגיע אלינו? האם הכנת סלט ביתי תמנע את הפיגוע הבא? האם למספר גברים חסרי ניסיון תבוא הגאולה המיוחלת? מי באמת המציא את הגלגל?
על שאלות אלה ועל רבות אחרות תמצאו מענה בקובץ זה, שכולל נובלה וארבעה סיפורים קצרים, שבהם הכותבת אינה נרתעת מעיסוק בתכנים בוטים ואפילו בנושאים שהם בגדר טאבו וזאת בשפה ישירה וקולחת שאינה מותירה את הקורא אדיש. גיבורת הנובלה שהעניקה לספר את שמו היא דודו, שלה שם ואופי גבריים, המשתתפת בקבוצת טיפול יומית, ומעיזה לומר בגלוי כי כמו המלך, גם כדור הארץ הוא עירום. גיבורי הסיפורים האחרים הם לרוב גברים מעוררי חמלה והזדהות החולמים על שינוי. [אמיתי צמרת]

הסיפורים הנכללים בקובץ הם: למשתמט, מזל טוב!, אסטרונאוטית כחול לבן, יובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ.

הסיפורים למשתמט ויובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ עובדו על-ידי המחברת ליצירות קולנועיות, שאותן היא גם ביימה.

נקה
מבט מהיר
תיאטרון ישראלי בעידן טלוויזיוני/דן אוריין

תיאטרון ישראלי בעידן טלוויזיוני

כיצד השפיעה הטלוויזיה על התיאטרון בישראל? כדי לענות על השאלה סוקר הספר את ההיסטוריה של הטלוויזיה בישראל כנגד התמורות שחלו במקביל ברפרטואר התיאטרון, ממפה את השונה והמשותף ומציע מתודולוגיה לחקר התופעה. בחלקו השני, מתמקד הספר בתיאטרון נשים טלוויזיוני ובעיקר ביצירתן של המחזאיות עדנה מזי"א וענת גוב, כשהוא בודק את האסתטיקה החדשה שהן מציעות. בחלק זה נבחנת ההשפעה של המחזאיות על מרכז השדה התיאטרוני ועל היווצרותה של אופוזיציה בשוליים הניסיוניים.

נקה
מבט מהיר