עובדות מהדמיון/גליה אבן-חן

עובדות מהדמיון

האם ערבוב בין עובדות ודמיון הוא נחלתם הבלעדית של פגועי הנפש? סיפורה של של גיבורת הרומן שהפסיקה ליטול את התרופות האחראיות לשפיותה במהלך הריונה, אינו רק עדות לעולמו ולחוויותיו של מי שהחברה מגדירה כ"משוגע", אלא גם ראי המוצב בפני "הנורמליים", שבוחן, מפרק ולעיתים מערער אקסיומות מקובלות כמו נורמות חברתיות, הגבול הברור שבין אמת ואשליה ואפילו תקפות האמיתות "המדעיות".

מבט מהיר
עטיפת הספר: עכשיו זה פשוט / ארלט מינצר

עכשיו זה פשוט

הכותרת עכשיו זה פשוט היא הזמנה למרחב אינטימי, כמעט סודי, שבו המילים הן גשר ישיר בין המשוררת לבינינו. בו בזמן זוהי גם הצהרה פואטית: הנחת הדברים בפשטות ובגובה העיניים באה לקיים דיאלוג קרוב – לא רק בין המשוררת לקוראיה, אלא גם בין הקורא לבין עצמו.

בספרה החדש ממשיכה ארלט מינצר מהלך של עמידה עיקשת מול מה שהעולם מבקש להשתיק ולהעלים: כאב אישי, אלימות מגדרית, אימת קיום, דיכוי ועוול פוליטי. "עוֹרְבִים אוֹכְלִים פְּגָרִים; / אֲנִי עֲדַיִן חַיָּה / אֲבָל בְּשָׂרִי סוֹמֵר", היא כותבת, ולכל אורך הספר עדות-הנפש הזאת לא מרפה מאמת השיר – אותה אמת, שבוקעת ממרווח החוויה שבין בדידות לקִרבה ובין כאב לפיכחון; אמת שמאירה ומערערת, וחושפת את ההוויה – המושתקת לא פעם – של הגוף והזיכרון.

שיריה, ההולכים ושבים בין האישי לבין שברי המציאות החברתית, נשמעים לא פעם כמו עדות שקטה, דחופה, שבאותה נשימה גם מנכיחה את הכאב וגם מנחמת. זוהי שירה חכמה, בשלה, ששבה ונוגעת במקומות שבהם הגוף, האהבה והחברה מצטלבים ומתנגשים; שירה ישירה, שלעיתים מצמררת בפשטותה, אך לעולם אינה צינית: כוחה בחמלתה.

עכשיו זה פשוט מדבר אל הקורא בנוכחות שירית בוטחת, בקלילות טבעית. זהו ספר שבו קולה של המשוררת מהדהד זמן רב אחרי הקריאה, ומותיר אותנו מהורהרים, נרגשים – ולפעמים גם חבולים; ספר שמזכיר מה שירה יכולה עדיין לעשות. [אמיר אור]

 

מבט מהיר
עץ תפוחים וזאב/ה. חניתה הלוי

עץ תפוחים וזאב

בספר השירה הראשון שהוציאה חניתה, מקובצים שירים העוסקים בחיים, הבוחנים את החיים, על גווניהם ורבדיהם, דרך פריזמות מפתיעות, השואבות מצד אחד מהקונוונציות סימבוליות קיימות ומצד שני מסיטות אותן לכיוונים חדשים ומרעננים, השופכים אור חדש ומרתק על הסיטואציה. לא רק את האספקטים השונים של החיים בוחנת הכותבת, אלא גם את אופן השיחה שלה עם עצמה ועם זולתה, פעם בישירות כובשת ופעם באמצעות סמלים חידתיים.
הספר יצא ב-1996 גם במהדורה דו-לשונית עברית-ערבית, כשלגרסה הערבית אחראי המשורר המתרגם סלים ג'ובראן.

מבט מהיר
עצבים/י

עצבים

סיפור מסע פתלתל שסופו עלייה לארץ ישראל, המסופר על-ידי אדם חולה עצבים למאזין בן מושבה בהרי יהודה בשעת טיול בין ערביים, מייצג בעצם את חוקיות הקיום היהודי ההיסטורי. ה"עצבים" המופיעים תדיר בסיפור אינם מציינים רק מצב נפשי בעייתי, אלא גם טווח נרחב של רגישויות ויכולות חיוביים, ובאמצעותם ניתן לבחון לא רק סוגיות הנוגעות לנושא הציוני אלא גם שאלות עמוקות הנוגעות לתפיסת החיים בכלל.

מבט מהיר
עטיפת הספר 'צמחים מטפסים' / מהדורת הדפוס - קדמי

צמחים מטפסים

שני חולים משותקים בתרדמת שוכבים בבית חולים שיקומי ומחוברים למכונות החייאה. הרופא מנסה למצוא פריצת דרך בחקר הבעיה הרפואית שלהם. החולה המשותק עמוס, שיכול למצמץ בלבד, שואף להכתיב את ספר זיכרונותיו ואילו שותפו לחדר, פיני, שאינו רוצה לשקוע בעולם הדמיון שלו, מגלה שיש לו "יכולות טלפתיות" ומטריד את עמוס עם תוכניות בריחה מטורפות. הרעיון האבסורדי "לברוח" במצב זה הופך לדרמה פיוטית.

מבט מהיר
קולות/מיכל בלומנפלד

קולות

חדר בבניין נטוש בלונדון. מירי מגיעה לאודישן לתפקיד בסרט. מוטי מגיע במיוחד מישראל כדי להופיע בפני ועדת קבלה לבית ספר לאמנות.
ההמתנה מתארכת, אבל אף אחד לא מגיע לקרוא להם. החדר ריק מלבד מיטת יחיד ורמקול שמשמיע קולות שונים ומשונים. הקולות מפעילים את מירי ומוטי ומשפיעים עליהם. הם מתחילים לחשוד שבמקום שלא מתקיימים אודישנים ושלא פועלת בו ועדת קבלה. המתח והחששות בנוגע להימצאותם יחד בחדר המסתורי גוברים, כשהם מתוודעים זה לסיפורה של זו.
האם הם בניסוי פסיכולוגי? האם הם בני ערובה של טרוריסטים? או שאולי הגורל, או אפילו אלוהים בכבודו ובעצמו, בחרו להפגיש ביניהם? במהלך השהות המשותפת בחדר ועד לסוף המפתיע, הם לומדים משהו על עצמם, מגלים אחד את השנייה ואולי אפילו מתאהבים…
לקראת הסוף, מצטרפת דמות שלישית ויוצרת את סופו המפתיע של המחזה.

בספר כלולים בנוסף למחזה עצמו גם מאמרים מקדימים מאת הבימאית מלכה מרין, ליאורה שכטמן-בנימין וקארין אביבי ומשובצות בו 7 תמונות מההצגה.

מיכל בלומנפלד היתה מועמדת בקטגוריית מחזאי השנה על המחזה קולות בפרס "קיפוד הזהב" של תיאטרון הפרינג' הישראלי 2015.

מבט מהיר
עטיפת הספר 'קחו את היקר לי מכל'/שרה כוי

קחו את היקר לי מכל

שמי שרה כוי, אני משוררת ואני גרה בביתי בחדרה עם אלוהים. הוא בא אליי לפני עשר שנים ונשאר. לא הייתה התגלות בומבסטית, פשוט יום אחד כבר היה אלוהים, כל יום, כל רגע. האם זה כיף לגור עם שותף כזה? לא יודעת. למשל אי אפשר להתפלל כי מתפללים למישהו רחוק וגדול, לא למי ששרוע בכורסה מול הטלוויזיה ועושה גרעפס. מצד שני, כיף לקרוא תנ"ך כי זה האלבום המשפחתי שלנו. "אתה זוכר איך הלכת לפנינו בתוך עמוד האש?" אני שואלת. והוא אומר "כן היו זמנים." "היית יפה שם במדבר," אני אומרת. והוא אומר "גם אתם הייתם עם יפה." יש בינינו גם רגעים קשים, הוא צדיק נורא ואני לא, וזה יוצר חיכוכים. למשל כשאני משקרת הוא מיד יודע. "זה לא מה שאני רואה בכליות ובלב," הוא אומר. הספר שלפניכם הוא יומן של חיינו המשותפים. לפעמים הוא דרמטי נורא ולפעמים מעלה חיוך, כי לגור עם אלוהים זה דבר כבד ורציני מאוד מאוד, אבל לפעמים, מה לעשות, זה קצת מצחיק.

205 מכתמים של שירה בפרוזה ב-6 שערים, שבהם היומיום הופך לשירה, והרגעים הקטנים, הצבעים, הטעמים והתחושות אולי מלמדים אותנו גם על דברים גדולים הרבה יותר.

מבט מהיר
רואים לו לכדור הארץ/גליה אבן-חן

רואים לו לכדור הארץ

האם פוליטיקאים רבי השפעה נשלטים בידי קבוצה אלמונית שלא מודעת לכוחה? איך ניתן להשתחרר בקלות וביעילות מצה"ל? בכמה שפות שלט מוחמד עלי ומאיזה כוכב הגיע אלינו? האם הכנת סלט ביתי תמנע את הפיגוע הבא? האם למספר גברים חסרי ניסיון תבוא הגאולה המיוחלת? מי באמת המציא את הגלגל?
על שאלות אלה ועל רבות אחרות תמצאו מענה בקובץ זה, שכולל נובלה וארבעה סיפורים קצרים, שבהם הכותבת אינה נרתעת מעיסוק בתכנים בוטים ואפילו בנושאים שהם בגדר טאבו וזאת בשפה ישירה וקולחת שאינה מותירה את הקורא אדיש. גיבורת הנובלה שהעניקה לספר את שמו היא דודו, שלה שם ואופי גבריים, המשתתפת בקבוצת טיפול יומית, ומעיזה לומר בגלוי כי כמו המלך, גם כדור הארץ הוא עירום. גיבורי הסיפורים האחרים הם לרוב גברים מעוררי חמלה והזדהות החולמים על שינוי. [אמיתי צמרת]

הסיפורים הנכללים בקובץ הם: למשתמט, מזל טוב!, אסטרונאוטית כחול לבן, יובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ.

הסיפורים למשתמט ויובל והנובלה רואים לו לכדור-הארץ עובדו על-ידי המחברת ליצירות קולנועיות, שאותן היא גם ביימה.

מבט מהיר
תיאטרון ישראלי בעידן טלוויזיוני/דן אוריין

תיאטרון ישראלי בעידן טלוויזיוני

כיצד השפיעה הטלוויזיה על התיאטרון בישראל? כדי לענות על השאלה סוקר הספר את ההיסטוריה של הטלוויזיה בישראל כנגד התמורות שחלו במקביל ברפרטואר התיאטרון, ממפה את השונה והמשותף ומציע מתודולוגיה לחקר התופעה. בחלקו השני, מתמקד הספר בתיאטרון נשים טלוויזיוני ובעיקר ביצירתן של המחזאיות עדנה מזי"א וענת גוב, כשהוא בודק את האסתטיקה החדשה שהן מציעות. בחלק זה נבחנת ההשפעה של המחזאיות על מרכז השדה התיאטרוני ועל היווצרותה של אופוזיציה בשוליים הניסיוניים.

מבט מהיר