תיאטרון ישראלי בעידן טלוויזיוני הוא סיכום מחקר חלוצי. חלקו הראשון של הספר מציע תיאור של תופעה תרבותית חדשה ומתודולוגיה של דיון בדרמה בעידן הטלוויזיוני בישראל. בין היתר מפורט בו על המשותף, השונה והמשתנה בדרמה התיאטרונית והטלוויזיונית מאמצע המאה העשרים ואילך; על ההיסטוריה של התפתחות הטלוויזיה בישראל; על השינויים שחלו במקביל ברפרטואר התיאטרון; ועל התמורות שחוללה הטלוויזיה בשדה התיאטרון. במרכז הספר מוצעת מתודולוגיה של מחקר על השפעות הטלוויזיה על התיאטרון. פרק מיוחד מוקדש להשוואת דרכי ההיצג השונות של ה"אחרים" – יהודים דתיים, יהודים מזרחים, ערבים והומוסקסואלים – בתיאטרון ובטלוויזיה.
חלקו השני של הספר מוקדש לתיאטרון נשים טלוויזיוני, דרך הצגותיהן של עדנה מזי"א וענת גוב – שתי מחזאיות, שהשפיעו ומשפיעות על "מרכז" השדה התיאטרוני. מזי"א וגוב שינו ומשנות את תוכני הרפרטואר התיאטרוני ואת דרכי הצגתו ומציעות אסתטיקה חדשה שניכרת בנרטיבים "נשיים", במבחר הדמויות ובדרכי עיצובן, בשינויים ז'אנריים, בסוציוסמיוטיקה ובסוציולינגוויסטיקה. שינויים אלה מטמיעים את מאפייני התרבות הטלוויזיונית בעיקר על הבמות ה"גדולות"; ומנגד נוצרת אופוזיציה "מתגוננת" ומחדשת ב"שוליים" של השדה התיאטרוני, שגם מסגלת לתיאטרון הניסיוני אסתטיקה המאמצת מאפיינים של התרבות הטלוויזיונית.
