מיסטיקה יהודית, גירוש שדים ופולקלור יהודי חברו יחד במחזה שהפך לאחת היצירות הקנוניות של יהדות אירופה. הדיבוק, או בשמו המקורי בין שני עולמות (ביידיש: דער דיבוק, צווישן צווי וועלטן), מספר את סיפורו של חנן שנפטר כתוצאה משברון לב לאחר שהתברר לו שאהובתו לאה תינשא לבחור אחר ששמו מנשה. לאחר שחנן נפטר, נשמתו נאחזת כדיבוק בגופה של לאה.

המחזה נכתב ב-1914 על ידי ש. אנ-סקי (שם העט של שלמה זיינביל (זינוול) רפופורט, 1863-1920) ביידיש והועלה על הבמה לראשונה ביידיש ב-1920 על ידי הלהקה הווילנאית בוורשה.

לכתיבת המחזה קדם מחקר "אנתרופולוגי" שערך המחבר ב-1912 במסגרת "המשלחת האתנוגרפית" בווהלין. חברי המשלחת יצאו לעיירות יהודיות, ליקטו מעשיות, אגדות וסיפורים וספגו מהווי החיים היהודי. גולת הכותרת היתה גילוי צדיק הדיבוקים:

"בעיירה קטנה בדרך העולה בין רובנה לברדיצ'ב… קמינקה, חי צדיק גדול, מגדולי תלמידיו של הבעש"ט… רב שמואל. על צדיק זה מספרים סיפורי מעשיות שלניסים ונפלאות למאות. אולם במיוחד מרובים הם הסיפורים על גירושי דיבוקים מכל המינים. דומה שהתמחה צדיק זה בגירושי דיבוקים דווקא… שנכנסו לגופותיהם של בני אדם או בתיהם… אין דיבוק נכנס בגופו של אדם אלא על חטא שחטא ובייחוד על נדר שהפר, על שידוך שביטל. אגב ביטול שידוך נחשב בחוגי החסידים לחטא חמור מאד." [שמואל שרירא, "מסעותי עם אנ-סקי", דבר, 8.11.1940 (מקור: ויקיפדיה)]

ב-1922, הועלה המחזה לראשונה בעברית, בתרגומו של ביאליק, המובא לכם כאן, בתיאטרון "הבימה" במוסקווה, בבימויו של יבגני וכטנגוב (1883-1922). ההצגה זכתה להצלחה גדולה וסללה את הדרך לתיאטרון הצעיר והחדשני. בלטה בה השחקנית חנה רובינא, ששיחקה בתפקיד הכלה לאה רדופת הדיבוק. על דמותה בהצגה זו התבסס ברבות השנים הלוגו של התיאטרון, שבמשך שנים רבות היה נערה לבושה שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות.

מאז ועד היום הועלה המחזה פעמים רבות בישראל ובעולם כולו ונוצרו לו גרסאות רבות נוספות במדיה אחרים, כמו ריקוד, אופרה וקולנוע.